ואהבת לרעך כמוך 

שמי איתמר ועל אף שהכותרת זועקת כי כתב אותה איש שאמונתו בתורה, הרשו לי להרגיעכם באומרי כי אינני כזה...

אינני כזה אך גדלתי בבית דתי-לאומי שחינך לערך זה, והיום יותר מפעם(ומחר ובעוד שנה נגיד אותו דבר) הערך הזה, כבוד האדם, נרמס עד עפר ונשחק מנשיאתו לשווא בכותרות שאין להן ביסוס.

בשיחה שהשתתפתי בה לא מכבר דובר על רצח העם בדרפור ועל קווי הדמיון המבחילים שקיימים בינו לבין המלחמה בבוסניה, כיבוש טיבט ואף ובעיקר- השואה.
לכולם המציא איש יהודי נחמד מילה שמוכרת היום כבינ"ל - ג'נוסייד. ואם מילה זו צלחה ועברה את גבולות השפה והגיאוגרפיה, אל לנו אלא להצטער כי עתידה להשתרש ולהישחק מרוב שימוש ולדור בכפיפה אחת בפח זבל עם ערך כבוד האדם(חלקכם אולי נדבק לעובדה שיהודי המציא את המילה, זוהי אגב גם חלק מן הבעיה)

בכולם ניתן להבחין כי ברגע שערך כבוד האדם מונמך באופן שיטתי והדרגתי - סופו לחידלון.
גם אם אדם, עם, גזע, דת, קבוצה, מפלגה, לאום, מעמד חברתי, שבט, עדה, מדינה וכו' שמים עצמם מעל השאר שאינם כמותם - התוצאה תהיה זהה.
הנאצים ימח שמם קבעו שכבודם של אלו שאינם ארים אינו חשוב ולא בגלל שהם נחותים יחסית לגזע "העליון" אלא שאינם זכאים לכינוי המחמיא(או שלא...) - בני-אדם, כי הם סה"כ טפילים.
מי החליט? הם בעצמם, וזה מספיק(תרתי-משמע).

ונקודה למחשבה: מי היה בן אדם הראשון? ניחשתם נכונה, קין והוא רצח את הבל אחיו שעיצבן אותו...אז אולי בהזדמנות זו נציע שמות אחרים בעברית כדי להציג את קיומנו ולא ננציח בכל פעם את העובדה שאנו בני-אדם...אפשר פשוט לקרוא לאנשים בשמותיהם...

וזה מביא אותי בנחיתה מדויקת על הנושא.
מה יכול איזה "איתמר" כמוני לעשות כדי שאנשים ישמידו פחות האחד את השני בפצצות גרעין, בלוחמת טילים, בהסתננות מחבלים, בפיגוע יחיד, בתאונת דרכים, בקטטה במועדון, בריב בשכונה, בויכוח בבית, בהעלבת חבר, בהרמת קול על אימא!!

והתשובה היא "ואהבת לרעך כמוך"

"ואהבת לרעך כמוך" או כל משפט אחר שמתאים לכם כדי להבין שהכל מתחיל ונגמר ב-ד' אמות שלי ובכמה אנשים הקרובים אליי והקרובים קצת פחות. כן, זה הכל וזה עוד כלום.

מנין מגיע הכבוד לאחרים?
מהכבוד לעצמי.
איך אוכל לכבד את עצמי?
אצא מנקודת הנחה שאני יכול להגיע לכל מקום שארצה בחיים כל עוד אני מכבד ולא פוגע באחר.

"ואהבת לרעך כמוך" - אומרים המפרשים שקודם צריך אדם לאהוב את עצמו. מתוך ענווה.

מכאן כבר כמעט ונקיים את הכתוב באיגרת הרמב"ן:
"תתנהג תמיד לדבר כל דברייך בנחת, לכל אדם ובכל עת, ובזה תינצל מן הכעס...שהיא מידה רעה להחטיא בני-אדם...וכאשר תינצל מן הכעס תעלה על ליבך מידת הענווה שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות"(אפשר אף למצוא את זה בניגון חסידי יפה אם מתאמצים"

אז היום, רק היום... אהבו את עצמכם הרבה ונסו לאהוב את האחר לפחות כמעט אותו דבר.
הרי מי יודע, אולי מאחורי ההגה של המניאאאק שחתך אתכם ממש בזה הרגע מסתתרת...אימא שלכם?!